איך שיר נולד

עודכן: 28 בספט׳ 2021

על השיר 'שועל המחשבה' במלאת 75 שנה להולדת טד יוז

פורסם: עתון 77 , דצמבר 2005


לחצו להורדה כקובץ PDF


המשורר הבריטי טד (אדוארד) יוּז (Hughes) נולד בחבל יורקשייר ב-17 באוגוסט 1930 לאב סנדלר, שהשתתף בעלומיו במלחמת העולם הראשונה בקרב גליפולי, והיה בין 17 החיילים היחידים מגדודו שנותרו בחיים. יש המייחסים את האלימות הגלויה והסמויה הבוקעת מיצירת טד יוּז - יצירה שבּה העולם כולו נתפס כזירת ציִד וכשדה קרב נצחי - לרקעו הביוגרפי הקודר כבן לאב מוכה גורל וקשה יום, שחזה מבּשרו את מוראות המלחמה. אחרים טוענים כי יוּז גדל דווקא במשפחה חמה, אוהבת ותומכת.

מגיל שמונה התגוררה המשפחה בעיירת כורים קטנה בדרום יורקשייר, שם אהב יוּז להתבודד בחיק טבע ולשקוע בקריאה ובכתיבה. לאחר שסיים את חוק לימודיו, הוא שירת שנתיים בתפקידים טכניים בחיל האוויר המלכותי, ולאחר שחרורו מהצבא זכה במילגת לימודים בקיימברידג', שם למד בחוג לאנגלית, שאותו עזב לטובת החוגים ללימודי ארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה. מסכת לימודיו הטתה אותו לכיווּן המיתולוגיות הקדומות, ואלה העשירו את עולמו הפנימי ונטמעו היטב בין חומרי שירתו. ב-1954 סיים יוּז את לימודיו בקיימברידג', ועבר לגור בלונדון, שם עסק בעבודות מזדמנות - מגינון ושמירה בגן החיות העירוני ועד לקריאת תסריטים וכתבי יד.

עוד בתקופת קיימברידג' הקים יוּז עם אחדים מידידיו כתב עת ספרותי דל תפוצה, ובמסיבה שנערכה לכבוד אחד מגיליונותיו בפברואר 1956, הוא הגיע מלונדון לקיימברידג', ופגש משוררת צעירה ואלמונית, סילביה פלאת, שעד מהרה היתה לאשתו הראשונה. ב-1957 עברו בני הזוג לארצות הברית, שם לימד יוּז אנגלית וכתיבה יוצרת באוניברסיטה במסצ'וסטס; רעייתו עבדה בעבודות מזדמנות, שלא תאמו את כישוריה ואת כישרונותיה כל עיקר. בשנה זו ראה קובץ הביכורים של יוּז – הנץ בגשם (The Hawk in the Rain) - ובו שירו החדשני 'שועל המחשבה' (The Fox Thought), מהידועים והמצוטטים שבשיריו. כתב היד של הספר זיכהו בפרס סומרסט מוהם, שאִפשר את הוצאתו לאור.

בני הזוג חיבבו כידוע שירה סוריאליסטית, משובצת בנופי חלום, וטד יוז - בהשפעת לימודיו האקדמיים - אהב לשבץ בשיריו דימויים וסמלים מתרבויות קמאיות וממקורות קדומים. חיות מזרות אימה, ובמיוחד שועלים ועורבים, מאכלסים רבות משורות שיריו, ומעניקים להן את אופיין החיוני והאַטַביסטי. בריאיון סיפר שהשיר 'שועל המחשבה' נכתב לאחר שהכיר את סילביה פלאת ובהשראתה. כל אחד מהם, אמר, בא אמנם מרקע שונה, אך החיים המשותפים הפכום לאיש אחד.

'שועל המחשבה' הוא שיר אַרְס פואטי, המתאר את תהליך היצירה - את היהפך הרעיון המופשט והחמקמק לשיר בעל ממדים ומִתארים דמויי מציאוּת. אין כאן כל רומנטיזציה שׁל תהליך הכתיבה. בשירו של יוּז יש ביטוי לעורמה ולכושר המצאה של השועל, אך גם לאכזריותו ולצחנתו האופיינית; יש בו ביטוי להעזה ולעליבות, לעדינות ולאכזריות, להתכוונות וליד המקרה. האם בצד השועל הממשי, שאת דמותו ואת תכונותיו האופייניות הכיר יוּז מעבודתו בגן החיות ומשיטוטיו בחיק הטבע האנגלי והאמריקני, עלה בדעתו גם אותו שועל מטאפורי, יצירתי ורב-תכסיסים, ממסתו הנודעת של הוגה הדעות היהודי הבריטי הנודע ישעיהו ברלין? השניים הכירו איש את רעהו, ואני עצמי ראיתים משוחחים בגנו רחב הידיים של בית אחוזה עתיק יומין בסביבות אוקספורד בכנס שנערך שם במלאת שבעים שנה למשורר יהודה עמיחי.

תהליך הכתיבה בשירו של יוּז אינו מוּדע לעצמו עד תום. כלל לא ברור כאן מי הצייד ומיהו הניצוד. אף לא ברור כאן מה הוליד את מה? הסימן (השועל) את המסומן (מחשבת השיר), או להפך. כך או כך, לפנינו שיר המתאר איך שיר נולד; איך רעיון אַמורפי וחסר ממשות הופך במטה קסמיו של האמן לשיר אמין, אמיתי ומשכנע. כידוע שירים רבים נכתבו על תהליך כתיבת השירים, אך זהו שיר שבו הקורא חש עצמו שותף לתהליך המתחולל לנגד עיניו, כשכל החושים משתתפים בו (אפילו חוש הריח משתתף משנזכרת צחנת השועל, החודרת לתוך חור שחור בראשו של המשורר רגע לפני השלמת השיר).

כתיבת השיר מתחילה בלילה חשוך שבו בחוץ אין שום כוכב, ובפנים - בתוך החדר המואר - מונח על השולחן דף לבן, ללא סימן דפוס שחור אחד. גם המוח ריק מרעיונות ומתמונות. תקתוק השעון מתמזג עם תקתוק מכונת הכתיבה, שאינו נזכר בשיר אלא במשתמע. רקע זה משתנה לקראת סוף השיר, שבו מצטיירת תמונת תשליל מעניינת: בחוץ לא השתנה דבר, אך חלל המוח התמלא כולו באותה חית טרף, מוחשית ומופשטת כאחת, חית השיר, שחמוקיה החמקמקים מצאו בו מחילת מסתור. גם בתוך החדר המואר התחולל שינוי רב משמעות: הדף הלבן, המסמל את הלוח החלק של תחילת תהליך היצירה, מלא עתה כולו בסימני דפוס שחורים.

בהתחלה, המשורר יושב בחדר, ובחוץ משתרע לילה חשוך ומעורפל - כמו התודעה וכמו מחוזות הדמיון - ללא מקור אור אחד שיבליח בחשכה. אפילו השלג כהה מחמת החשכה השוררת בחוץ ("delicately as the dark snow"), אף שהקורא מבין היטב שהשלג צח כמו הדף החלק המונח על לוח המכתבה ולח כמו אפו של השועל. השועל מתקרב ומתקרב, ספק מרחרח ותר אחר טרפו, ספק עומד להיצוד בעינו המכוונת של המשורר-הצייד ("עַכְשָׁו, עַכְשָׁו, עַכְשָׁו"). הריתמוס מחקה את תנועתה העצבנית והבלתי צפויה של החיה ואת העקבות שהיא מותירה בשלג, כמו גם את המתרחש במוחו הקודח של המשורר התר אחר רעיונות ודימויים. בסוף השיר, השועל הופך למחשבה מופשטת הקופצת לתוך החור השחור שבתוך ראשו של המשורר. השועל כבר אינו מופשט וחסר צורה, אלא משהו מוחשי, שיש לו אפילו צחנה אופיינית של שועל חי, אך אין לשכוח שזהו שועל וירטואלי השרוי במקום מבטחים: הוא כבר לא יצוד ולא יִצוֹד; הוא נלכד לנצח על גבי הדף ובין דפי הנצח של הספרות. בעולם החיצון דבר לא השתנה: השעון עדיין מתקתק, ובחוץ עדיין שוררת חשכה גמורה.

בשיחה על שיר זה אמר יוּז: "אתם רואים, במובנים מסוימים השועל שלי עדיף על השועל הרגיל. הוא יחיה לנצח, הוא לא יסבול מרעב או מכלבי ציד. אני יכול לשאת אותו לכל מקום, ואני הוא זה שיצר אותו. והכול באמצעות הדמיון ובחירת המילים הנכונות". בבית האחרון ניכרת שמחת היוצר ברגע השלמת היצירה. שמחה זו מתוארת כמעט כהתרגשות של צייד שהצליח להכניס את השועל למלכודת. המחשבות והרעיונות החמקמקים התבייתו סוף סוף ונרגעו. השורה האחרונה היא שורה קצרה המנוסחת בענייניות יבשה ”The page is printed”. דווקא כשהשועל לכוד ומפוחלץ בין דפי השיר הוא חי וחושני יותר מאשר במציאוּת.


מעניין להיווכח שכחמישים שנה לפני יוּז תיאר הסופר העברי ג' שופמן את תהליך היצירה באופן דומה. בסיפורו הידוע "נקמתה של תיבת הזמרה", שגיבורו הוא מוסיקאי יהודי עיוור, מתואר תהליך, המתחיל באיזו תחושה עמומה של סכנה חמקמקה והמסתיים בהדפסת היצירה המוגמרת. אצל שני הסופרים הרעיון ליצירה עולה בלילה, בעוד חיית טרף כהה - אמיתית או דמיונית - מהלכת לה בשלג הלבן, ואצל שניהם מסתיימת החוויה בהעלאת היצירה על הכתב, שחור על גבי לבן (אם הדף החלק דומה לשלג הלבן, אזי האותיות השחורות מקבלות ממשות של חיית טרף מלאה ויטליות יצרית). כאן וכאן מראות פרגוד, בצבעי שחור-לבן כבסרט ישן, צפים ועולים בתודעתו של היוצר:

ואך בלילה על משכבו, כשחציו חולם וחציו ער, מנצנצים לפעמים אורות-זכרונות מטושטשים מתוך האפלה הסתומה והנצחית. פעם אחת חזה ערבת-שלג שטופת-ירח, עם גדר זמורות שחורה, מעוקמת ופרוצה, שבצלה התהלך זאב... כעין רוח חלף בעולם הקולות שלו, והוא התחיל לשיר מאליו ולרשום את ה"מליזמות", תוך כדי נצנוצן, בכתב העיוורים.


נסיבות חייו של טד יוז ידועות לכול מהטבלואידים ומהביוגרפיות הרבות שנכתבו על סילביה פלאת ועליו. לאחר התאבדותה ב-1963, פסק יוּז לכתוב שירים למשך כשלוש שנים תמימות, שהוקדשו להוצאת שיריה של סילביה פלאת. במהלכן הוא נשא לאשה את ידידת אשתו, אסיה וֶ'ויל (Wevill), ישראלית ילידת גרמניה, שאף היא טרפה את נפשה בכפה ב-1969, מתוך קנאה וחשד, אף נטלה עִמה את בתם הרכה שוּרה. ב-1970 נישא טד יוז בשלישית, הפעם לקרול אורצ'רד, בתו של איכר מדבון, שהעניקה לו בית חם וחיי משפחה נוחים ו"פשוטים".


יצר ויצירה תמיד נכרכו בשירת טד יוז לבלי הפרד. לאחר שנפטר בגיל 68, נכתב עליו באחד ממאמרי המספד, ששירתו הערתה און חדש וחיוניות חייתית לשירה האנגלית. שירו 'שועל המחשבה' הוא עדות נאמנה לאותה חיוניות חייתית, החסרה כל כך בחטיבות רבות של השירה האנגלית בת ימינו, הלוקות בחיוורון אנמי. טד יוז קיבל כידוע בדצמבר 1984 את משרת ה-Poet Laureate הנכבדה והמחייבת (בבריטניה לא דבקו במושג זה השתמעויות של גנאי, אף שמדובר בעצם במשרה ממוסדת של "משורר חצר"). עד למינויו, ניתנה משרה נכבדה זו למשוררים שמרניים ומכופתרים, ופתאום קיבל אותה אדם ביקורתי ובלתי מתפשר, שאיש לא ציפה ממנו שינפיק שירי שבח ותהילה לאירועים ממלכתיים. ואכן, יוּז ניצל את אור הזרקורים שהופנה כלפיו מכל עבר בעיקר לקידום רעיונותיו ויוזמותיו להגנת הטבע מפני האדם.

The Thought Fox

by Ted Hughes


I imagine this midnight moment’s forest:

Something else is alive

Besides the clock's loneliness

And this blank page where my fingers move.

Through the window I see no star:

Something more near

Though deeper within darkness

Is entering the loneliness:

Cold, delicately as the dark snow,

A fox's nose touches twig, leaf;

Two eyes serve a movement, that now

And again now, and now, and now

Sets neat prints into the snow

Between trees, and warily a lame

Shadow lags by stump and in hollow

Of a body that is bold to come

Across clearings, an eye,

A widening deepening greenness,

Brilliantly, concentratedly,

Coming about its own business

Till, with sudden sharp hot stink of fox

It enters the dark hole of the head.

The window’s starless still; the clock ticks,

The page is printed.

שׁועל המחשׁבה / טד יוּז

עוֹלָה בְּדִמְיוֹנִי חֻרְשָׁה-שֶׁל-שְׁעַת-חֲצוֹת:

וְעוֹד דְּבַר-מָה רוֹחֵשׁ חַיִּים

לְבַד מִבְּדִידוּתוֹ שֶׁל הָשָּׁעוֹן

וְזֶה הַדַּף הָרֵיק עָלָיו יָדַי נָעוֹת.


מִבַּעַד לַחַלּוֹן אֵינִי רוֹאֶה כּוֹכָב:

דְּבַר מָה קָרוֹב יוֹתֵר

אַף שֶׁשָּׁרוּי עָמֹק יוֹתֵר בְּסֵתֶר עָב

אֶל הַבְּדִידוּת אַט אַט חוֹדֵר:


הוּא קַר, כְּמוֹ הַשֶּׁלֶג הַכֵּהֶה, רַכּוֹת

חֹטֶם שׁוּעָל נוֹגֵעַ בְּעָלֶה, עָנָף;

וְהַתְּנוּעָה נוֹבַעַת לָהּ מִזּוּג עֵינָיו

שֶׁשׁוּב וָשׁוּב, עַכְשָׁו, עַכְשָׁו, עַכְשָׁו


מַטְבִּיעַ סִימָנִים בְּרוּרִים בְּתוֹךְ

הַשֶּׁלֶג, בֵּין עֵצִים, צֵל מִזְדַּחֵל

לְאַט עַל גֶּדֶם עֵץ הוּא מִתְנַהֵל

בְּגוּף חָלוּל שֶׁלֹּא חָשַׁש לַחֲצוֹת


קָרַחַת יַעַר, עַיִן שֶׁאֵינָהּ

אֶלָּא יַרְקוּת אֲשֶׁר גְּדֵלָה וּמִתְרַחֶבֶת,

בּוֹרֶקֶת, מִתְרַכֶּזֶת וְשׁוֹקֶדֶת,

הִיא מִתְעַסֶּקֶת אַךְ וְרַק בְּעִנְיָנָהּ


עַד שֶׁפִּתְאֹם שׁוּעָל עִם צַחֲנָה חַדָּה, חַמָּה

אֶל חוֹר שָׁחוֹר בְּסֵתֶר רֹאשׁ נִכְנָס.

שָׁעוֹן נוֹקֵש, חַלּוֹן בְּלִי כּוֹכָב,

הַדָּף כֻּלּוֹ מֻדְפָּס.


תרגמה מאנגלית: זיוה שמיר