À une Dame créole / Charles Baudelaire

Au pays parfumé que le soleil caresse,

J'ai connu, sous un dais d'arbres tout empourprés

Et de palmiers d'où pleut sur les yeux la paresse,

Une dame créole aux charmes ignorés.

Son teint est pâle et chaud; la brune enchanteresse

A dans le cou des airs noblement;

Grande et svelte en marchant comme une chasseresse,

Son sourire est tranquille et ses yeux assurés.

Si vous alliez, Madame, au vrai pays de gloire,

Sur les bords de la Seine ou de la verte Loire,

Belle digne d'orner les antiques manoirs,

Vous feriez, à l'abri des ombreuses retraites

Germer mille sonnets dans le coeur des poètes,

Que vos grands yeux rendraient plus soumis que vos noirs.

בְּאֶרֶץ לְטוּפַת חַמָּה שֶׁאַדְמָתָהּ בְּשׂוּמָה

מִתַּחַת לְחֻפַּת עֵצִים אַרְגְּמָנִית כַּדָּם

בְּצֵל דְּקָלִים שֶׁעַל עֵינַי אָרְגוּ חַבְלֵי-תְּנוּמָה

גְּבִירָה קְרֵאוֹלִית בִּי פָּגְשָׁה עִם קֶסֶם לֹא נוֹדַע.

עוֹרָהּ בָּהִיר הָיָה וְחַם, תַּבְנִית גּוּפָהּ קְסוּמָה;

בְּחֵן נָדִיר וַאֲצִילִי רוּם צַוָּארָהּ נָטָה

כְּשֶׁל צַיֶּדֶת מְנֻסָּה וּבְלֶחְיָהּ גֻּמַּת-

חִיּוּךְ שֶׁל אֹמֶן הַמְּרַחֵף שָׁלֵו כְּמַבָּטָהּ.

אִלּוּ הִגַּעְתְּ גְּבִרְתִּי אֶל אֲתָרֵי הַזֹּהַר

עַל גְּדוֹת הַסֵּינָה אוֹ הַלּוּאַר הָיִיתְ זוֹכָה בְּתֹאַר

יְפַת הָאַרְמְנוֹת הָעַתִּיקִים-הַהֲדוּרִים;

אֶת הַשִּׁירָה מִתַּרְדֵּמַה צִלָּהּ הָיִיתְ שָׁם מְעִירָה

אַלְפֵי שִׁירֵי זָהָ"ב הָיוּ יוֹצְאִים מִן הַמְּגֵרָה

וּסְגִידָתָם עוֹלָה עַל זוֹ שֶׁל עֲבָדַיִךְ הַשְּׁחוֹרִים.

תרגום: זיוה שמיר

מב"ע - מחקרים בספרות עברית - פרופ' זיוה שמיר