À Théodore de Banville / Charles Baudelaire

Vous avez empoigné les cries de la Déesse

Avec un tel poignet, qu'on vous eût pris, à voir

Et cet air de maîtrise et ce beau nonchaloir,

Pour un jeune ruffian terrassant sa maîtresse.

L'oeil clair et plein du feu de la précocité,

Vous avez prélassé votre orgueil d'architecte

Dans des constructions dont l'audace correcte

Fait voir quelle sera votre maturité.

Poète, notre sang nous fuit par chaque pore;

Est-ce que par hasard la robe du Centaure

Qui changeait toute veine en funèbre ruisseau

Était teinte trois fois dans les baves subtiles

De ces vindicatifs et monstrueux reptiles

Que le petit Hercule étranglait au berceau?

בְּכֹחַ רַב אֶת שְׂעַר רָאשָׁהּ שֶׁל הָאֵלָה קָמַצְתָּ,

וּמִי שֶׁהִתְבּוֹנֵן בְּמַבָּטְךָ הָרוֹדָנִי חָשַׁב

שֶׁמַחֲזֶה הָאַלִּימוּת הָאַדְנוּתִי שֶׁלְּפָנָיו

הוּא שֶׁל בִּרְיוֹן שֶׁבַּת-זְנוּנִים מַרְבִּיץ הוּא אַרְצָה.

בְּהִיר עַיִן וְכֻלְּךָ אֵשׁ נְעוּרִים,

גֵּא בְּטִיב כִּשְׁרוֹנְךָ – כִּשְׁרוֹן הָאַדְרִיכָל,

עִם כָּל תְּעוּזָתְךָ, מִבְנֶיךָ כֹּה בְּרוּרִים,

אֶפְשָׁר לָחוּשׁ מַה בְּעָתִיד עֲשׂוֹת תּוּכַל.

פַּיְטָן! דָּמְךָ נוֹזֵל בָּנוּ מִכָּל פִּתְחֵי הַגּוּף,

הַאִם אַךְ בְּמִקְרֶה הָפְכָה גְּלִימַת תּוֹרָא

אֶת כָּל עוֹרְקֵי הַגּוּף לִנְהַר דָּמִים נוֹרָא?

יֵשׁ הַסְּבוּרִים שֶׁבֶּגֶד זֶה נִצְבַּע בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּצֶף

שֶׁל צֶמֶד מִפְלָצוֹת עוֹטֶה קַשְׂקֶשֶׂת כֶּסֶף;

שְׁנֵי נְחָשִׁים שֶׁהֶרְקוּלֶס בְּיַנְקוּתוֹ הָרַג.

תרגום: זיוה שמיר

מב"ע - מחקרים בספרות עברית - פרופ' זיוה שמיר