Ma Bohème / Arthur Rimbaud

Je m'en allais, les poings dans mes poches crevées
 Mon paletot aussi devenait idéal
 J'allais sous le ciel, muse et j'étais ton féal
 Oh, là là! que d'amours splendides j'ai rêvées
 Mon unique culotte avait un large trou
 Petit-Poucet rêveur, j'égrenais dans ma course
 Des rimes mon auberge était à la Grande Ourse
 Mes étoiles au ciel avaient un doux frou-frou
 Et je les écoutais, assis au bord des routes
 Ces bons soirs de septembre où je sentais des gouttes
 De rosée à mon front, comme un vin de vigueur
 Où, rimant au milieu des ombres fantastiques
 Comme des lyres, je tirais les élastiques
 .De mes souliers blessés, un pied près de mon coeur

(Nov. 1870)

(פנטזיה)

מאת ז'ן ארתור רמבו
 נובמבר 1870

יָדַי בַּכִּיס הַמְּחֹרָר. כָּךְ לְדַרְכִּי יָצָאתִי

הַמְּעִיל אַף הוּא הֵן לֹא הָיָה אֶלָּא חֲלוֹם רָחוֹק

אֲנִי הוּא אַבִּירֵךְ, הַמּוּזָה, תַּחַת שְׁמֵי מָרוֹם

הוֹי, אֵיזֶה לַהַב חֲלוֹמוֹת שֶׁל אַהֲבָה נִצַּת בִּי.

בַּבֶּגֶד הָאֶחָד וְהַיָחִיד נִבְעָה כְּבָר חוֹר רָחָב,

בְּדֶרֶךְ הִלּוּכִי הָיוּ דֻּבֵּי הַצִּיר מִמַּעַל לִי מָעוֹן

זָרַעְתִּי חֲרוּזַי, אִישׁ חֲלוֹמוֹת, קָטָן כְּאֶצְבָּעוֹן

וּבְאָזְנַי הִשְׁמִיעַ לַחַשׁ-נַחַשׁ כָּל כּוֹכָב.

לְמֶתֶק כּוֹכָבַי הִקְשַׁבְתִּי בְּלֵילוֹת אֱלוּל

עֵת מִמִּצְחִי נָטַף יֵין עֲגָבִים טָלוּל

כָּך חַשְׁתִּי בְּשִׁבְתִּי בְּצַד הַדֶּרֶךְ.

אוֹ בְּחָרְזִי טוּרִים לְצֵל תַּעְתּוּעִים

מָשַׁכְתִּי שְׂרוֹךְ מִמִּנְעָלַי הַמְּבֻקָּעִים

כִּבְנֵבֶל מֵיתָרִים הִסְמַכְתִּי לֵב אֶל בֶּרֶךְ.