Drowning is not so pitiful / Emily Dickinson

Drowning is not so pitiful

As the attempt to rise

Three times, ’tis said, a sinking man

Comes up to face the skies,

And then declines forever

To that abhorred abode,

Where hope and he part company —

For he is grasped of God.

The Maker’s cordial visage,

However good to see,

Is shunned, we must admit it,

Like an adversity.

טְבִיעָה אֵינָה כֹּה נוֹרָאָה

כַּמַּאֲמָץ לְהֵחָלֵץ

יֵשׁ שֶׁטּוֹבֵעַ מִתְרוֹמֵם

בָּרוּם מַבָּט נוֹעֵץ,

אַחַר יִשְׁקַע לְעוֹלָמִים

בָּעֹמֶק הַנִּתְעָב

לְקָחָהוּ אֱלֹהִים לְשָׁם

מִיַּהַב נֶעֱזַב.

וְאָז פָּנָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא

אֵינָן כִּפְנֵי אוֹהֵב,

הֵן כֹּה זָרוֹת, יֵשׁ לְהוֹדוֹת,

מַמָּשׁ כִּפְנֵי אוֹיֵב.