Crow and the Sea  / Ted Hughes

He tried ignoring the sea 

But it was bigger than death, just as it was bigger than life. 

He tried talking to the sea 

But his brain shuttered and his eyes winced from it as from open flame. 

He tried sympathy for the sea 

But it shouldered him off - as a dead thing shoulders you off. 

He tried hating the sea 

But instantly felt like a scrutty dry rabbit-dropping on the windy cliff. 

He tried just being in the same world as the sea 

But his lungs were not deep enough 

And his cheery blood banged off it 

Like a water-drop off a hot stove. 

Finally 

He turned his back and he marched away from the sea 

As a crucified man cannot move. 

הוּא נִסָּה לְהִתְעַלֵּם מֵהַיָּם

אַךְ הַיָּם הָיָה גָּדוֹל מִן הַמָּוֶת, גָּדוֹל מִן הַחַיִּים.

הוּא נִסָּה לְדַבֵּר אֶל הַיָּם

אַךְ מֹחוֹ הִתְנַפֵּץ וְעֵינָיו מִצְמְצוּ כְּמִתּוֹךְ בְּעֵרָה.

הוּא נִסָּה לְגַלּוֹת אַהֲדָה אֶל הַיָּם

אַךְ הוּא דָּחֲהוּ בִּמְשִׁיכַת כָּתֵף כְּפִי שֶׁמֵּת מְסֻגָּל לִדְחוֹתְךָ.

הוּא נִסָּה לִשְׂנֹא אֶת הַיָּם

אַךְ חָשׁ מִיָּד עָלוּב כְּגִלְלֵי אַרְנָב עַל צוּק מֻכֵּה-רוּחוֹת.

הוּא נִסָּה לְהִזְדַּהוֹת עִם הַיָּם

אַךְ רֵאוֹתָיו לֹא הָיוּ עֲמֻקּוֹת דַּיָּן.

וְדַמוֹ הַתּוֹסֵס נִתַּק מִמֶּנּוּ

כְּמוֹ טִפָּה שֶׁל מַיִם עַל פְּנֵי תַּנּוּר לוֹהֵט.

בַּסּוֹף

הואּ הִפְנָה אֶת עָרְפּוֹ וְהָלַךְ, הִתְרַחֵק מִן הַיָּם

כּאִישׁ צָלוּב שֶׁלֹּא יוּכַל לָזוּז.