Because thou hast the power (Sonnet 39) / Elizabeth Barret Browning

Because thou hast the power and own’st the grace

To look through and behind this mask of me

(Against which years have beat thus blanchingly

With their rains), and behold my soul’s true face,

The dim and weary witness of life’s race,—

Because thou hast the faith and love to see,

Through that same soul’s distracting lethargy,

The patient angel waiting for a place

In the new Heavens,—because nor sin nor woe,

Nor God’s infliction, nor death’s neighborhood,

Nor all which others viewing, turn to go,

Nor all which makes me tired of all, self-viewed,—

Nothing repels thee, … Dearest, teach me so

To pour out gratitude, as thou dost, good!

בִּזְכוּת חִנְּךָ וְכֹחֲךָ תּוּכַל לִשְׁזֹף

מִבַּעַד לַמַּסְוֶה שֶׁעַל פָּנַי

(שָׁנִים הַסַּעַר בּוֹ הִכָּה, וְהוּא עָלַי

דָּהָה) וְעַל נְקַלָּה דְּיוֹקַן-אֱמֶת לַחֲשׂף,

עֵד לְמֵרוֹץ הַיֶּגַע שֶׁל שְׁנוֹתַי. –

בְּךָ יֵשׁ אֹמֶן וְכֹסֶף-לֵב לִרְאוֹת,

שֶׁלְּצַד חֻלְשׁוֹת הַנֶּפֶשׁ הַמַּטְעוֹת

מַמְתִּין מַלְאָךְ מָתוּן, פָּנָיו אֵלַי.

שַׁחַק חָדָשׁ! אֵין חֵטְא בּוֹ אוֹ מַכְאוֹב,

רָחוֹק מִמָּוֶת, מִיַּד אֱלֹהִים,

כָּל שֶׁמִּסְּבִיבִי סוֹבֵב, הָלוֹךְ וָשׁוֹב.

וְכָל שֶׁמּוֹגִיעֵנִי בָּרְאִי, –

הַכֹּל טוֹב בְּעֵינֶיךָ. לֶאֱהֹב

לַמְּדֵנִי; תֵּת תּוֹדָה וְהִלּוּלִים!