אופליה / ארתור רמבו

Ophélie / Arthur Rimbaud

 

Sur l'onde calme et noire où dorment les étoiles
La blanche Ophélia flotte comme un grand lys,
Flotte très lentement, couchée en ses longs voiles…
- On entend dans les bois lointains des hallalis.

Voici plus de mille ans que la triste Ophélie
Passe, fantôme blanc, sur le long fleuve noir;
Voici plus de mille ans que sa douce folie
Murmure sa romance à la brise du soir.

 

Le vent baise ses seins et déploie en corolle
Ses grands voiles bercés mollement par les eaux;
Les saules frissonnants pleurent sur son épaule,
Sur son grand front rêveur s'inclinent les roseaux.

 

Les nénuphars froissés soupirent autour d'elle;
Elle éveille parfois, dans un aune qui dort,
Quelque nid, d'où s'échappe un petit frisson d'aile:
- Un chant mystérieux tombe des astres d'or.

 

אופליה / ארתור רמבו

 

עַל שְׁחוֹר גַּלִּים רוֹגֵעַ אוֹר כּוֹכָב  בָּאֹפֶק,
אוֹפֶלְיָה בְּלָבְנָהּ כְּשׁוֹשַׁנֵּי נָהָר,
אַט  צָפָה, גֵּו עָטוּף וּמְצֹעָף בָּאֹפֶל…
– בַּיַּעַר תַּעֲלֶה מֵאוֹב תְּרוּעַת צַיָּד נִמְהָר.

שְׁנוֹת אֶלֶף, וְאוֹפֶלְיָה עוֹד תָּצוּף, תָּנוּחַ,
וּכְרוּחַ רְפָאִים נוּגָה תָּשׁוּט לְאַט;
שְׁנוֹת אֶלֶף,  וּבְמִין טֵרוּף מָתֹק, בָּרוּחַ
אֲשֶׁר תִּשֹּׁב עִם עֶרֶב, שִׁיר דּוֹדִים תִּלְאַט.

תִּישַׁק הָרוּחַ לְרֹךְ שַׁדֶּיהָ וּתְלַטֵּף.
אֶת צְעִיפֶיהָ מֵי תּוּגָה רַכּוֹת יָנִיעוּ;
אִילָן בָּכוּת  יִדְמַע עֲלֵי כָּתֵף,
אַגְמוֹן יִקוֹד לָהּ וְיִלְחַשׁ: עַבְדֵּךְ אֲנִי הוּא.

פִּרְחֵי נוֹפָר יִשְׁתּוֹחֲחוּ אַפָּיִם
וּלְעִתִּים תָּעִיר בֵּין עֳפָאֵי אַלְמוֹן
קֵן שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְמַלֵּט רִפְרוּף כְּנָפַיִם:
– כּוֹכְבֵי הַפָּז יַשִּׁירוּ תַּעֲלוּמוֹת פִּזְמוֹן.





This entry was posted in צרפתית, תרגומים. Bookmark the permalink.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>