הישֵן בגיא / ארתור רמבו

LE DORMEUR DU VAL / Arthur Rimbaud

C'est un trou de verdure où chante une rivière
Accrochant follement aux herbes des haillons
D'argent; où le soleil, de la montagne fière,
Luit: c’est un petit val qui mousse de rayons.

Un soldat jeune, bouche ouverte, tête nue,
Et la nuque baignant dans le frais cresson bleu,
Dort; il est étendu dans l'herbe, sous la nue,
Pâle dans son lit vert où la lumière pleut.

Les pieds dans les glaïeuls, il dort. Souriant comme
Sourirait un enfant malade, il fait un somme:
Nature, berce-le chaudement: il a froid.

Les parfums ne font pas frissonner sa narine;
Il dart dans le soleil, la main sur sa poitrine,
Tranquille. Il a deux trous rouges au côté droit.

הישֵן בגיא / ארתור רמבו

בְּנִקְבָּה שֶׁבַּגַּיְא לוֹחֲשִׁים מֵי פְּלָגִים,
עַל עָלָיו מְפִיצִים רַצֵּי כֶּסֶף,
וּמֵעַל לַפִּסְגָה הַגֵּאָה מְדַלְּגִים
צַפְרִירֵי הָאוֹרָה עַל הָעֵשֶׂב.

וַעֲלֵי עֲרִישָׂה רַעֲנַנָּה, יְרֻקָּה,
בְּמַדָּיו, פִּיו פָּעוּר, שׁוֹכֵב עֶלֶם,
מְסֹכָך בְּעַלְוָה עַד צַוָּאר וְרַקָּה,
גּוּף מָתוּחַ וְעוֹר צַח כַּחֵלֶב.

נָח, רַגְלָיו בֵּין פְּרָחִים, וּשְׂחוֹק יֶלֶד תָּמִים
מְחַיֵּךְ בְּחָלְיוֹ: אָנָא טֶבַע חָמִים
אֶל לִבְּךָ נָא אַמְּצֵהוּ, הוּא קַר.

נְחִירָיו לֹא יַרְעִיד רֵיחַ בֹּשֶׂם עָרֵב
הוּא יָשֵׁן בַּחַמָּה, וְיָדוֹ עַל הַלֵּב,
שְׁנֵי נְקָבִים בִּימִינוֹ, דָּם נִגָּר.

תרגמה מצרפתית: זיוה שמיר

*

לפני כשנה ציינו בצרפת 150 שנה להולדת ארתור רמבו (1891-1854), בעל "הספינה השיכורה", "האילומינציות" ועוד (יש לבטא את שמו "ארטיר רנבו"). שיריו הושפעו משיריהם של ידידיו הבוהמיאנים, הסימבוליסטים, והשפיעו עליהם. במיוחד ניכרת זיקה של נתינה ונטילה הדדית עם המשורר הסימבוליסט פול ורלן, שפרש על רמבו את חסותו (ולימים ניסה להתנקש בחייו כשניסה בן החסות הצעיר לעזוב את מעונם המשותף). בגיל שש עשרה איבד רמבו את מורו האהוב, שיצא ללחום במלחמת צרפת ופרוסיה. מותו גרם לנער טראומה קשה, ובעקבותיה ברח הנער מביתו, התנתק ממשפחתו וחי במערה בחיק הטבע.
שירו Le dormeur du val, שבמתכונת הסונטה, מבטא מתוך כאב את חוסר התוחלת שבמותם של עלמים עולי ימים במלחמה. השיר פותח בתיאור טבע "תמים" ו"הרמוני" ("C'est un trou de verdure où chante une rivière"), ומטעה את הקורא להאמין כי לפניו מנוחת הלוחם בחיק הטבע. עד מהרה מתברר כי השדה ושדה הקרב, עריסת העולל החולה וערשו של המת מוקף הדמעות, הפרחים שבטבע והפרחים של זרי הזיכרון על קברי החללים, פרחי הסיפן וכלי הקטל והמלחמה, מנוחת הלוחמים והמוות שאין ממנו תקומה – כל אלה הופכים בשיר למקשה אחת. "הנִקבה" (trou) שבבית הראשון הופכת ל"נקבים" (trous) – לנקבי הכדורים שפילחו את חזהו של הלוחם, או לנקבי הפצעים שפצעו בו הפגיון או הסיף (הדומים לפרחי הסיפן). הנועם של הרושם הראשון רק מעצים את הזוועה – זוועת הגילוי שלפנינו גווייה. חרף המתכונת הסדורה של הסונטה (החורזת אבאב; גדגד; ההו; זזו) והנימה ההרמונית שלו, לפנינו שיר סבוך ודיסהרמוני, המשקף את הכאב ואת הכאוס של המלחמה. אף שיסודו של שיר זה בחוויות אוטוביוגרפיות (מותו של המורה הצעיר, ההתבודדות בנִקבה שבחיק הטבע), הוא ממריא אל מחוזות מיתיים אין-סופיים, מתוך הומניזם המגַנה את המלחמות באשר הן.

פורסם בתאריך 26/11/2005 באתר www.literatura.co.il

 

This entry was posted in צרפתית, תרגומים. Bookmark the permalink.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>